מידע כללי

ברוכים הבאים

הרגולציה הפנימית של עידן ה-AI הקליני: כשהטיפול מפתח את הטכנולוגיה והטכנולוגיה משנה את הטיפול – מי מחליט, מי אחראי ומי קובע את סטנדרט הטיפול?

 

הרפואה נכנסת לשלב שבו הטכנולוגיה אינה נעצרת ביום האישור. מערכות AI קליניות מתעדכנות, לומדות ומשתנות תוך כדי טיפול – ולעיתים בזכות הנתונים, המשוב והידע שנוצרים בבית החולים עצמו.הרגולציה החיצונית מתחילה לאפשר שינוי מבוקר: מסלולי PCCP  של ה-FDA בארה”ב,  ה-EU AI Act  ודירקטיבת אחריות המוצר החדשה באירופה, והמעבר של ה-MHRA  בבריטניה להערכת ביצועים רציפה. ישראל, עם מערכת בריאות דיגיטלית ומאגרי נתונים מהעשירים בעולם, עומדת בפני הכרעה: לאמץ, להתאים או להוביל. אבל אף אחד מהמשטרים האלה אינו מכריע אם שינוי מסוים מתאים למוסד, לאוכלוסיית המטופלים ולמסלול הטיפול המקומי. את ההחלטה הזו מקבלים בשטח – לרוב ללא כללים, ללא סמכויות מוגדרות וללא סטנדרט משותף.


כך נוצר מעגל חדש: הטיפול תורם להתפתחות הטכנולוגיה, והטכנולוגיה המתפתחת משנה את האפשרויות הטיפוליות. הרופא והמוסד הרפואי עשויים להיות שותפים למעגל הזה – לא רק כמשתמשים, אלא גם כמי שתורמים לפיתוח, בוחנים שינויים ומחליטים אם וכיצד לאמץ אותם.

הרופא הופך, בעל כורחו, לשותף לפיתוח ולאחראי על הנתונים; בית החולים הופך לאתר פיתוח, לשותף נתונים ולמי שמחליט על ההטמעה; והמבטח, קופת החולים והרגולטור נדרשים לתמחר, לממן ולפקח על מערכת שאינה עומדת במקום. מכאן נדרשת שכבה חדשה: רגולציה פנימית – כללי קבלת החלטות, ראיות, אחריות ופיקוח בתוך המוסד הרפואי.

כאן מתעוררות שאלות חדשות: מי משפיע על השינוי הבא? מי בוחן אותו בבית החולים? מי מחליט אם להטמיע אותו בטיפול? כיצד ייקבע סטנדרט הטיפול כאשר גם הטכנולוגיה וגם אופן השימוש בה ממשיכים להתפתח? וכיצד שומרים לא רק על רפואה בטוחה – אלא גם על אמון הציבור במערכת הרפואית?

הכנס מפגיש רגולטורים, בתי חולים, קופות חולים, רופאים, מפתחי  AI וחברות מדטק, יזמים, חברות ביטוח, חברות בינלאומיות ומשקיעים מישראל ומהעולם – לדיון פתוח, ישיר ולעיתים מאתגר על הכללים שיעצבו את הרפואה של העשור הקרוב.

במה נעסוק?

 

  • הרגולציה הפנימית הבאה: אילו כללים, סמכויות ומנגנוני פיקוח יידרשו בתוך בית החולים וקופת החולים כדי להחליט על אימוץ, הגבלה או עצירה של מערכת משתנה – ומי יקבע אותם?
  • מטיפול לפיתוח – וחזרה לטיפול: כיצד נתונים, משוב והחלטות קליניות עשויים להשפיע על התפתחות מערכת? וכיצד שינוי במערכת עשוי להשפיע על הטיפול עצמו?
  • מי מעצב ומי מאמץ את השינוי? מה נקבע בידי מפתח המודל או יצרן המכשיר, מה נבחן במסגרת הרגולטורית, ומה נותר להערכה ולהחלטה של המוסד הרפואי?
  • מהאישור הרגולטורי לשטח: כיצד פועלים מסלולי PCCP כאשר שינוי מותר במסגרת שנבחנה מראש? מי בבית החולים בודק אם הוא מתאים למטופלים, לצוות ולסביבת הטיפול המקומית?
  • מפת הרגולציה העולמית: PCCP ו-QMSR בארה”ב, חובות ה-Deployer  ב-EU AI Act ודירקטיבת אחריות המוצר החדשה, הערכת הביצועים הרציפה ולוחות זמני הדיווח של ה-   MHRA – ומה ישראל צריכה לבנות כדי להוביל ולא רק להדביק?
  • סטנדרט הטיפול בעידן משתנה: כיצד ייקבע ה-Standard of Care כשיכולות המערכת והפרקטיקה הקלינית מתפתחות, ולעיתים שונות בין מוסדות ואוכלוסיות?
  • Trust but Verify: כיצד מאמתים בפועל מערכת מורכבת ומשתנה? ואם הרופא נעזר ב-AI כדי לבדוק המלצת AI – מי בודק את הבודק?
  • אחריות בשני הכיוונים: האם הרופא יישא באחריות גם על התעלמות מהמלצת AI נכונה, ולא רק על הסתמכות על המלצה שגויה? ומה המשמעות לסטנדרט הטיפול ולביטוח?
  • Human in the Loop: כיצד שומרים על שיקול דעת קליני אמיתי? איזה מידע, הכשרה, זמן וסמכות נדרשים לרופא כדי להבין את השינוי ולהחליט אם להסתמך על המערכת?
  • בית החולים כשותף לפיתוח: מתי תרומת נתונים, משוב או התאמה מקומית הופכת את מעורבות המוסד למשמעותית מבחינת הפיתוח והאחריות? כיצד מפרידים בין אינטרס בפיתוח לבין החלטה עצמאית להטמיע את התוצאה?
  • מערכות יחסים חדשות בין הקליניקה ליוצרי הטכנולוגיה: המעבר מספק ולקוח לשותפות פיתוח – זכויות בנתונים ובגרסאות משופרות, שקיפות, ביקורת, ניהול ניגודי עניינים ויציאה מסודרת, כשהשינוי נעשה בשטח על בסיס דאטה רפואי שונה מאוכלוסייה לאוכלוסייה.
  • מודלי יסוד ושרשרת האחריות: מה קורה כאשר יישום רפואי נשען על Foundation Model שמתעדכן בידי גורם אחר? מי צריך לדעת מה השתנה, ומי בוחן את ההשפעה על הטיפול?
  • אוטומציה, רובוטיקה וסוכני AI: כשמערכות לא רק ממליצות אלא גם פועלות – בניתוח רובוטי, באוטומציה של אבחון ותפעול ובסוכנים אוטונומיים – היכן נדרש אישור אנושי, ומי אחראי כשהפעולה עצמה משתנה לאורך זמן?
  • AI  מחוץ למסגרת: רופאים כבר משתמשים מדי יום בכלי AI כלליים ובסוכני AI שאינם מכשור רפואי. כיצד מסדירים שימוש זה בלי לדחוק אותו למכשירים פרטיים ובלי לעצור חדשנות?
  • מטופלים, מחקר ואמון הציבור: היכן עובר הגבול בין טיפול שגרתי, הערכה קלינית ומחקר? מה צריך להסביר למטופלים, כיצד מגינים על פרטיותם ועל האינטרסים שלהם – וכיצד שומרים על אמון הציבור כשהמערכת לומדת מנתוניו?
  • ערך, חוזים וביטוח: מי נהנה מהערך שנוצר מנתוני מטופלים ומהידע הקליני של המוסד? כיצד מחלקים אחריות וסיכון בין כל השותפים, והאם ההסכמים והביטוח הקיימים מתאימים למערכת משתנה?

 

אני מזמין אתכם לעצב יחד את התשובות – לפני שהשינוי הבא בטכנולוגיה הופך לשינוי הבא בטיפול.

 

 

יו"ר הכנס:

עו"ד עמוס בנצור, שותף וראש פרקטיקת בריאות, מכשור רפואי ושרשרת אספקה במשרד שבלת